אביב 2015
אילו הכוכבים יורדים בלילות של סוריה, הם ודאי מתעטפים בשמיכה של ערפל ומסתתרים עמוק באדמה החרוכה. הם מסתירים את פניהם ומציצים בילדים האבודים שלהם, עדת העלוואים, שטובחים עד יבוא "מהדי" לגאולה. כשיסתכלו השמימה, יגלו שהרקיע כלל לא זקוק לאורם, וילדי הירח ממלאים את שמי הארץ בזוהר אדום של מרגמות ופגזים. הריח של המוות ירדוף אותם, מהול באש ואבק, כשיזנקו החוצה לתלי העולם ולא יבינו מה הכוכבים הקטנים של פעם, ניצוצות זעירים של הילה, מצאו במקום הנוראי ההוא של בני העפר. בסוריה הקרבן הפוטנציאלי הוא הטורף המסוכן ביותר.
להמשיך לקרוא "הכוכבים טובלים בדם" ←
Haoniya 